פסק-דין בתיק ת"א 25705/03

1.    ביולי 2002 הוגשה על ידי התובעת בקשה לביצוע שטר חוב שנעשה לפקודתה על ידי הנתבע.  השטר נעשה בקשר לשכירות רכב (בליסינג) לפי הסכם מ-24.6.2000. הסכום הנקוב בשטר הוא 122,263 ש"ח, והוא הוגש לביצוע על סכום זה במלואו.

הנתבע אשר טוען שאין הוא חב כל כספים לתובעת - לפי חישובו התובעת חבה לו כספים - הגיש התנגדות לביצוע שטר, וקיבל רשות להתגונן.

2.    בין התובעת לנתבע נקשרו בזו אחר זו שתי עסקות שכירות רכב (בליסינג) לאחר שעסקה קודמת נכשלה. עסקה נוספת שתוכננה בתקופת העסקה השניה - לא יצאה אל הפועל.

וכך השתלשלו הדברים בין התובעת לנתבע.

בתחילת שנת 2000 הזמין הנתבע אצל התובעת ג'יפ מסוג איסוזו טרופר, ושילם 20,000 ש"ח ע"ח העסקה.

הרכב המוזמן לא סופק וכמחצית השנה לאחר מכן, "החזירה" התובעת לנתבע את סכום המקדמה בשני שיקים, שלא כובדו על ידי הבנק הנמשך, בשל העדר יתרה מספקת בחשבון התובעת.

בנסיבות אלה, הפתרון שנמצא היה עסקת שכירות של רכב מסוג פיאט בראבה לתקופה של 7 שנים, כשהסכום שעל התובעת היה להחזיר לנתבע מנוצל בעסקה זו.

רכב הפיאט שמלכתחילה היה בגדר פתרון זמני, הוחלף כעבור מחצית השנה ברכב מסוג הונדה סיביק ובגין הרכב הזה, אשר "הושכר" לנתבע שוב ל-7 שנים, שולם על ידו סכום של 20,000 ש"ח.

הנתבע החזיק ברכב ההונדה כשנה ו-5 חודשים, עד שבמהלך חודש מאי 2001, נלקח ממנו בהליכי הוצאה לפועל שננקטו כנגד התובעת על ידי הבנק שלו שועבד הרכב.

מכיוון שגם רכב ההונדה, לא היה משאת נפשו של הנתבע הוא הזמין מהתובעת, זמן קצר לאחר תחילת השכירות של רכב ההונדה, רכב חלופי מסוג פוקלסווגן גולף, ושילם בגין ההזמנה הזו מקדמה של 7,000 ש"ח.

ואולם, הפולקסווגן גולף, לא הוזמן על ידי התובעת, והסכום ששולם בגינו, חולט על ידי התובעת "לטובת רכב ההונדה" בנימוק שהנתבע לא עמד בהסכם עמה - כך על פי סעיף 12 לתצהיר של העד מטעם התובעת.

3.    שטר החוב נשוא תביעה זו, נעשה בקשר עם הסכם שכירות הפיאט בראבה מה-24.6.2000 (להלן: ההסכם").

סכום השטר - 122,263 ש"ח, הוא המחיר המוסכם של רכב זה לצורכי ההסכם, ועל פי הנספח להסכם הסכום האמור מורכב מהסכומים הבאים:

76,000 ש"ח הוא סכום " עלות חד פעמית" ו-46,263 הוא הסכום הכולל בגין אגרת רישוי,  ביטוח חובה, וביטוח מקיף לכל תקופת ההסכם היינו, למשך 7 שנים.

על פי ההסכם, היה על הנתבע לשלם לתובעת במעמד החתימה סכום של 10,000 ש"ח, והחל מיולי 2000, 84 תשלומים חודשיים שוטפים בני 1,670 ש"ח .

אבל, מכיוון שלזכות הנתבע כבר עמד אצל התובעת סכום של 20,000 ש"ח, מחצית ממנו שמשה לכיסוי התשלום שהגיע לתובעת במעמד החתימה, והיתרה - לכיסוי 6 התשלומים השוטפים הראשונים, כך שמספרם פחת ל-78 ולהסכם הוספה בכתב יד הוראה: " חיוב ראשון בגין הרכב בלבד, ב-10.1.2001.

כאשר הוחלף רכב הפיאט בהונדה, נערכה תוספת להסכם (להלן: "התוספת").

תאריך התוספת הוא 12.12.2000, והסעיף הראשון בה קובע: "ההסכם המקורי נשאר בתוקף".

סכום התשלום החודשי הועמד על 1,800 ש"ח, ובסעיף 3 לתוספת נקבע שהתשלומים הללו יגבו החל מ-10.1.2002 היינו, כתום שנה מהמועד שבו נערכה ה תוספת בגין ההונדה.